A theory of Everything - Ken Wilber

תיאוריה של הכל: מבוא לתורה האינטגרלית של קן וילבר

English     עמוד בית       מאמרים בעברית      פורום       ספרים

 על האתר    קישורים     קבוצת לימוד אינטגרלית     צור קשר


 

עשרים העקרונות - The twenty tenets

סיכום של מיכל נויפלד מתוך "ההיסטוריה המקוצרת של הכל"

 

 המונח "עשרים עקרונות" עלול להיות מטעה במקצת. אלו הם מושגים והגדרות בנוגע לנטיותיהן של מערכות אבולוציוניות באשר הן, או ה"דפוסים הKוסמיים". אין שום דבר מקודש במספר עשרים. חלק מהעקרונות הם פשוט הגדרות, אחרים הם נטיות ממשיות. חלק מהעקרונות או ההגדרות מקוננים תחת סעיף אחד (למשל, סעיף 2 מכיל בעצם 4 עקרונות) הקורא השקדן מוזמן להוסיף או להחסיר עקרונות כרצונו.

 

1.      המציאות כשלם אינה מורכבת מדברים או תהליכים, אלא מהולונים (שלמים שהם גם חלק משלמים אחרים).

       ארתור קסטלר טבע את המושג "הוֹלוֹן" (holon) בהתייחסו לישות שהיא גם שלם בפני עצמו ובו זמנית גם חלק משלם אחר. בהסתכלות מקרוב על דברים ותהליכים בעולם ניתן לראות שהם אינם רק שלמים אלא גם חלקים מדברים ותהליכים אחרים. למשל, אטומים הם ישויות בפני עצמן אך הם גם חלקים ממולקולות, שהן שלמים בפני עצמם אך חלקים מתאים וכן הלאה  זהו ישוב, סינתזה, של המחלוקת בת אלפי השנים בין המסורת הפילוסופית האטומיסטית לבין המסורת ההוליסטית.

השרשרת ההולונית מתמשכת לאין-סוף כלפי מטה ולאין-סוף כלפי מעלה. אין שלם שאינו בו-זמנית גם חלק משלם אחר. גם השלם של הKוסמוס הוא חלק מהשלם של הרגע הבא, וכך עד אין סוף. בשום נקודה בזמן אין בידינו את ה-שלם מאחר ואין שלם, יש רק שלמים/חלקים, לנצח.

הטענה שהמציאות מורכבת מחלקיקים תת-אטומיים, למשל, תהיה רדוקציה חמורה של התמונה הכללית מאחר והיא מעדיפה את הפן הפיזיקלי והחומרי ולכן הכל, החל מהחיים, עבור בתבונה (mind) וכלה ברוח, יסתכם באוסף של חלקיקים תת-אטומיים ורדוקציה כזו לא תעבוד, לעולם.

עם זאת, חלקיק תת-אטומי הוא הולון בפני עצמו. וכך גם תא, ומושג, ודימוי, וסמל. אלה הם הולונים, בראש ובראשונה. ולכן העולם אינו מורכב מסמלים או מושגים, אלא מהולונים.

לכן, אם הKוסמוס מורכב מהולונים, כאשר נביט בהם נוכל להבחין במכנים המשותפים של האבולוציה בכל התחומים השונים של הKוסמוס. שאר העקרונות להלן מנסחים את הקווים המשותפים לכל ההולונים.

 

 

2.      להולונים יש ארבע יכולות בסיסיות:

 

‏א.       שימור עצמי (אמצעות, agency)  ושיתופיות (communion): מאחר שהולון הוא שלם/חלק, יש לו שתי "נטיות" או שני "דחפים" שעליו לקיים גם בהיותו שלם וגם בהיותו חלק. בהיותו שלם עליו לשמר את שלמותו, זהותו, האוטונומיה שלו, את עצמאותו (אמצעותו). עליו לשמור על קיומו כיחידה אחת אל מול לחצים סביבתיים המאיימים עליו בכל עת. אם הוא אינו משמר צורך זה, הוא חדל מלהתקיים. זה נכון לגבי אטומים, תאים, אורגניזמים ורעיונות.

אולם, בהיותו גם חלק משלם אחר, על ההולון להיות מסוגל להתאים עצמו למקומו בשלם זה. זה נכו לגבי אטומים, מולקולות, בעלי חיים ובני אדם.

במידה והולון נכשל באחת מהדרישות הבסיסיות הללו, עצמאות ושיתופיות, הוא נמחק, חדל מלהתקיים ומה שנשאר אלה הם תתי-ההולונים שמהם הוא בנוי.

 

‏ב.        התעלות עצמית ופירוק עצמי: ההתפרקות העצמית של הולון יכולה, כמובן, לקרות גם בתתי-ההולונים שלו, אשר בהתפרקותם ישאירו אחריהם את תתי-ההולונים שלהם וכן הלאה.

אולם, התהליך ההפוך, שהוא מדהים, הוא תהליך הבניה, בו מופיעים הולונים חדשים. כיצד הצטרפו מולקולות חסרות חיות לכדי יצירת תאים חיים מלכתחילה? כיום מעטים הם התאורטיקנים המאמינים בתיאוריה הדרוויניסטית המסורתית של מוטציות מקריות המצטברות ונבחרות על ידי ברירה טבעית. בכדי לסבר את האוזן, יש צורך בכמאה מוטציות (לפחות) בכדי ליצור כנף פונקציונלית אחת מתוך גפה. בכדי שהאורגניזם יהיה תפקודי, יש צורך בשתי כנפיים זהות ומתפקדות. כל אותן מוטציות הבונות כנף צריכות לקרות פעמיים ובו-זמנית בכדי ליצור שתי כנפיים כאלה. לאחר מכן, על האורגניזם למצוא בן/בת זוג מתאימים שעברו בדיוק אותה סדרה של מוטציות ובאותו זמן, להזדווג ולהוליד צאצאים בעלי כנפיים מתפקדות. לאחר יצירת הכנפיים, הברירה הטבעית אכן תפעל לבחור את הכנפיים הטובות ביותר מבין המבחר הקיים, אולם מה יצר את הכנפיים מלכתחילה?

מוטציות אקראיות אינן יכולות להסביר מקרה שכזה. חישובים מדעיים הראו ש-12 מיליארד השנה של קיומו של היקום שלנו אינן מספיקות בכדי שאפילו אנזים אחד ייווצר ממוטציות אקראיות!

 איננו יודעים כיצד נוצרו הכנפיים. אקראיות הייתה המושיע של המדענים המסורתיים לשאלת יצירת היקום. אקראיות, וזמן בלתי מוגבל. אולם, הזמן מאז לידת היקום אינו מוגבל וכך נכשלת האקראיות האלילית כשלון מחפיר. יתר על כן, לא רק שאקראיות אינה ההסבר להתפתחות היקום, אלא הוא אף מנסה בכל כוחו לשרש אותה על ידי דחף להתעלות עצמית  ( self transcendence) הטבוע בKוסמוס.

תאורטיקנים רבים, כמו למשל Erich Jantsch, מתייחסים לאבולוציה כ"מימוש עצמי דרך התעלות עצמית". האבולוציה היא תהליך מופלא של מימוש עצמי והיא בעלת יכולת מדהימה ללכת אל מעבר למה שהיה קיים קודם לכן. אנו גם יכולים לאפיין את האבולוציה  במושגים כמו "אבולוציה קוונטית", "אבולוציה מנוקדת", "אבולוציה מגיחה, צומחת" הולונים חדשים בצורה קיצונית, מורכבים להפליא, מופיעים אל תוך הקיום בקפיצות ענקיות, ללא עדויות לצורות ביניים.

על כן, האבולוציה היא בחלקה תהליך של התעלות עצמית, המכילה את מה שהיה לפני כן, ואז מוסיפה עליו מרכיבים חדשניים להפליא. הדחף להתעלות עצמית זו ארוג בתוך המרקם של הKוסמוס עצמו. לדחף זה יש כיוון הרֵיקוּת (Emptiness, ע"ע סעיף 3) היא הקרקע ממנו צומחות צורות מאורגנות ויוצרות הולונים קוהרנטיים יותר ויותר. דחף ההתעלות העצמית יוצר חיים מתוך חומר ותבונה מתוך החיים. בשלבים מאוחרים יותר גם תופיע לנו הרוח (spirit) מתוך שלבים אלה.

התהליך המתמשך של התעלות עצמית יוצר מדרגות, הפסקות, זינוקים יצירתיים. משמעות ההפסקות באבולוציה היא שהתבונה (mind) אינה ניתנת לרדוקציה לחיים והחיים אינם ניתנים לרדוקציה לחומר בלבד. בנוסף לקפיצות אלה ישנה גם המשכיות הדפוסים המשותפים לכל תחומי הקיום. זהו התהליך המאחד את הKוסמוס, התהליך שניתן לקרוא לו "הרוח (Spirit) בהתהוותה" או "אלוהים בהתהוותו".

בתשובה לשאגות השמחה של אלה הדוגלים בבריאה הדתית עונה ווילבר שגם אם האקראיות כיוצרת היקום מתה, וגם אם יש כיווניות ודחף בבריאה, אין זה אומר שאפשר לזהותם עם כל אל שחביב עלינו, האל המיתי, הדתי, שהוא רק של יהודים או רק של הינדואים, האל הכל יכול, הרחום והחנון, השומר עלינו מלמעלה. אפיונים אלה הם מוגבלים מאוד ולכן ווילבר מעדיף את הריקות כשם ל"רוח" (Spirit) כי במשמעותה היא חסרת גבולות וחסרת אפיונים. רוח זו, על אף היותה חסרת אפיונים, אינה אינרטית או קשיחה, מאחר והיא היוצאת את ההתגלמות ( manifestation) עצמה צורות חדשות מופיעות ויצירתיות זו היא אולטימטיבית: ריקות, יצירתיות, הולונים.

 

 

 

3.      הולונים מופיעים

הKוסמוס מתגלה לנו בקפיצות קוונטיות של הופעה יצירתית בכל זמן צצות ישויות חדשות, מתגלים דפוסים חדשים, הולונים חדשים מופיעים. התהליך המופלא הזה יוצר אחדות משברים ושלמים מתוך ערמות. על כן לא ניתן לבצע רדוקציה של כל רמה אבולוציונית למרכיביה הנמוכים יותר. כלומר, לא ניתן לבצע רדוקציה של הולון לתת-ההולונים שלו מבלי לאבד את משמעות קיומו. לדוגמה, ניתן לפרק שעון לחלקיו אך מהם לא נדע את השעה. שלמותו של הולון אינה בכל אחד מחלקיו ובכך מקיץ הקץ על הנטייה המדעית המערבית הרדוקציוניסטית וכיום כבר יש נטייה מתגברת של תחומים מדעיים, ובעיקר תחומי מדעי-המערכות (system sciences) להבין שאנו חיים ביקום של צמיחה יצירתית. ווילבר מכנה יצירתיות זו של הKוסמוס רוח (Spirit, ב-S רישית). וכפי שווייטהד ניסח זאת "  הקרקע המטפיזית האולטימטיבית היא ההתקדמות היצירתית אל החדשנות", כלומר, היצירה הזו הייתה כאן לפני הכל. הרוח (או, בבודהיזם הריקות, Emptiness), היא זו היוצרת צורה. צורות חדשות מופיעות, הולונים חדשים מופיעים, ולא מתוך האַין. אפילו המדע עצמו מוכן כיום להתייחס למושג הרוח היצירתית בתחילה לא היה דבר, ואז בא המפץ הגדול ופתאום צץ משהו! מתוך ריק מוחלט צצה התגלות בחומר.

 

 

4.      הולונים מופיעים באופן הולרכי

 

הולרכיה היא המונח של קסטלר להיררכיה טבעית. כיום, ל"היררכיה" יש קונוטציות שליליות מאוד, בעיקר בגלל שמבלבלים היררכיות טבעיות עם היררכיות שליטה. היררכיה טבעית היא בסך הכל סדר של שלמות מתעצמת. לדוגמה, חלקיקים תת-אטומיים מצטרפים לאטומים, המצטרפים למולקולות, המצטרפות לתאים ואלה מצטרפים לאורגניזמים, או אותיות, דרך מילים, דרך משפטים ועד פסקאות. כך השלם ברמה כלשהי הופך לחלק מהשלם ברמה הבאה.

אם כך, היררכיות טבעיות בנויות מהולונים ולכן, על פי קסטלר, היררכיות ייקראו בעצם הולרכיות. ווילבר מסכים עמו לחלוטין ומורה על כך של תהליכי הצמיחה, מחומר לחיים למיינד, קורים באמצעות הולרכיות טבעיות, או סדרים של שלמות והוליזם מתגברים שלמים הופכים לחלקים משלמים אחרים.

ביחס לקונוטציה השלילית של היררכיות שליטה, קונוטציה זו מוצדקת במידה מסוימת כי כאשר הולון יוצא ממקומו הטבעי ומנסה לשלוט בהולרכיה נוצרת פתולוגיה של ההיררכיה והיא הופכת להיררכית שליטה תא הסרטן שולט בגוף, או הרודן הפשיסטי שולט במערכת החברתית, או האגו המדכא שולט באורגניזם, וכן הלאה.

אולם, בניגוד לטענת אלה המתנגדים להיררכיות שליטה,  הפתרון אינו היפטרות מההיררכיה עצמה. דבר זה אינו אפשרי לכשעצמו גם אם מנסים לעשות זאת. הפתרון הוא לעצור את ההולון המתפרע ולחזור ולשלבו בהולרכיה הטבעית, במקומו הנכון.

הטוענים בעד היפטרות כוללת מכל היררכיה שהיא ובעד התייחסות לשלביה כאל שווים ומאוחדים, טועים. כשהוליסטים טוענים שהשלם גדול מסכום חלקיו הם אומרים בעצם שהשלם הוא ברמה גבוהה או עמוקה יותר של ארגון מאשר של חלקיו לבדם. ללא היררכיה יש לנו פשוט ערמות, לא שלמים. אלה הטוענים שכל סוג של היררכיה בעלת מדרג היא מדכאת ופשיסטית, פטריארכלית וארכאית ושיש להחליפה ברִישוּת (linking) במקום בדירוג, גם הם עצמם בעצם מבטאים היררכיה! הם חושבים שהרעיון שלהם טוב יותר מזה של אחרים. זהו בעצם דירוג היררכי של רעיונות, על אף שהם עצמם לא יודו בכך אפילו כלפי עצמם. ההיררכיה שלהם מכחישה קיום של היררכיות ומע' הדירוגים שלהם טוענת שלדרג זה רע. אמנם יש ניצול רב לרעה של היררכיות בעולמנו אולם הפתרון אינו להיפטר מהן, דבר שהוא בלתי אפשרי, כאמור, מאחר שגם לרצות להיפטר מדירוגים הוא לכשעצמו דירוג, ולהכחיש היררכיות הוא כשלעצמו היררכיה מחשבתית.

מאחר והKוסמוס עשוי מהולונים, והולונים קיימים באופן הולרכי, לא ניתן לברוח מהסדרים המקוּננים. אנו רק רוצים להפריד בין היררכיות פתולוגיות של שליטה לבין הולרכיות טבעיות. כאמור, לא ניתן לברוח מהולרכיות כל התהליכים האבולוציוניים וההתפתחותיים מתרחשים על ידי הולרכיזציה, על ידי מסדרים גדלים של שלמות והכללה, שזהו סוג של דירוג על פי יכולת הוליסטית. לכן העיקרון הבסיסי של הוליזם הוא הולרכיה הממד הגבוה, או העמוק יותר, מספק עיקרון, או "דבק" או דפוס המאחד ומקשר חלקים נפרדים ומבודדים בפני עצמם, היכולים לעיתים להיות בקונפליקט זה עם זה, לתוך איחוד קוהרנטי. זהו חלל בו חלקים נפרדים יכולים להכיר בשלמות משותפת ובכך יכולים להימנע מגורל של קיום בתור חלק, רסיס נפרד.

רישות הוא, אם כך, חשוב מאוד, אבל הרישות נמצא בעצמו בתוך דירוג והולרכיה ויכול להתקיים אך ורק במסגרתה, מאחר והיא נותנת לו את החלל הגבוה, או העמוק יותר שבו הוא יכול להתקיים. וכאשר הולון נוטש את מקומו הטבעי ומנסה להתקיים רק כשלם ולא גם כחלק, ההולרכיה הטבעית מדרדרת להיררכיה פתולוגית של שליטה והופכת למחלה. מחלה זו יכולה להיות פיזית, רגשית, חברתית, תרבותית או רוחנית. התיקון, כאמור, לא יהיה בהיפטרות מכל ההיררכיה אלא לתקוף את המצב כך שנאפשר להיררכיה טבעית לצמוח במקומה ולהמשיך את צמיחתה והתפתחותה הבריאה.

 

 

5.      כל הולון שמופיע מתעלה על קודמיו אך באותה מידה גם כולל אותם

 

ונפתח בדוגמה תא מתעלה, או מתפתח מעבר למולקולות מהן הוא בנוי, אך הוא גם מכיל אתן. המולקולות מתעלות מעבר לאטומים מהם הן בנויות אך גם מכילות אותם וכן הלאה. הנקודה היא שמאחר וכל ההולונים הם גם שלמים וגם חלקים, השלמות מתעלה מעבר לחלקיה אך גם מכילה אותם. בהתעלות זו, הערמות הופכות לשלמים בעלי תכונות חדשות ועל ידי ההכלה השלם חובק ונוצר את חלקיו באופן שווה, מחבר אותם בשיתוף ובחלל משותף אחד אשר מקל על המעמסה של הקיום כרסיס בודד.

וכך, האבולוציה היא תהליך של התעלות והכלה. זוהי תמצית הרוח בפעולתה, היסוד של הדחף האבולוציוני. זוהי בעצם גם הטענה של תיאוריות מערכתיות והוליזם באופן כללי רמות חדשות של ארגון מופיעות והן אינן ניתנות לרדוקציה מוחלטת לממדים המרכבים אותן, מאחר והן מתעלות מעבר להם. אולם, הן גם מכילות אותם מאחר וההולונים הזוטרים הם עדיין חלקים מההולון החדש. בשלב גבוה יותר עדיין נשמרות התכונות של החלקים עליהם הוא בנוי אך הוא עצמו מוסיף משהו חדש משל עצמו. לפי אריסטו כל מה שבנמוכים נמצא בגבוה אך לא אל מה שבגבוה נמצא בנמוכים. במולקולות יש אטומים אך באטומים אין מולקולות, וכד'. וחוסר היכולת הזו לבצע רדוקציה הוא זה מה שגורר היררכיה, הולרכיה, סדר של שלמות מתעצמת.

ניתן לבחון ולאפיין מה הם שלבים "גבוהים" ומה הם שלבים "נמוכים" על ידי כך שנבחן מה מתרחש להולרכיה כאשר הורסים רמה מסוימת בה. במקרה כזה כל הרמות שמעל רמה זו ייהרסו, בעוד שהרמות שמתחתיה ייצאו ללא פגע. אם נהרוס את כל המולקולות ביקום, נהרוס כל מה שבנוי ממולקולות אולם האטומים מהם הן בנויות לא ייפגעו. כך שמולקולה היא "גבוהה" יותר מאשר האטומים ה"נמוכים" ממנה. הביוספירה (כל צורות החיים) גבוהה יותר מהפיזיוספירה (כל החומר). אם נהרוס את הביוספירה, כל החומר ימשיך להתקיים, אולם אם נהרוס את הפיזיוספירה, הביוספירה הבנויה ממנה תיהרס. הנואוספירה (noosphere, הספירה המכילה את היכולת לחשוב) תלויה בביוספירה מאחר והיא "גבוהה" ממנה בהולרכיה. הביוספירה התקיימה במשל מיליארדי שנים טרם הופיע הנואוספירה ותמשיך להתקיים גם אם נהרוס אותה. אולם הרס הביוספירה ימחק את קיומה של הנואוספירה.

מושגי ה"גבוה-נמוך" אינם דירוג שיפוטי-ערכי אלא פשוט תאור מקומה של רמה בהולרכיה.

 

6.      הולונים נמוכים יותר קובעים את הפוטנציאל של הגבוהים יותר, הגבוהים יותר מעניקים את הסיכויים (הסתברות?) לנמוכים יותר.

7.      מספר הרמות שמהן מורכבת הולרכיה קובע האם היא "שטחית" או "עמוקה", ומספר ההולונים בכל רמה שהיא הוא ההיקף שלה.

 

8.      כל רמה עוקבת באבולוציה יוצרת עומק רב יותר והיקפה קטן יותר.

 

הבלבול הקיים אצל חלק מהאנשים, הטוענים שניתן לבצע רדוקציה בין רמות, נובע ברובו מכך שהם מבלבלים גודל או היקף עם עומק.  קל לטעות ולחשוב שהיקף גדול יותר משמעו עומק רב יותר, אולם המציאות היא שככל שהעומק רב יותר, כך ההיקף קטן יותר. עומק משמעו מספר הרמות בכל הולרכיה, והיקף הוא מס' ההולונים בכל רמה. אם נניח שאטומים הם היחידה הבסיסית לחומר (באופן שרירותי), לדוגמה, הם יהיו רמה מס' 1, מולקולות יהיו רמה מס' 2, ותאים מס' 3. מספר הרמות יכול להיות שרירותי, כמו סולמות מדידה שונים (צלזיוס ופארנהייט למדידת טמפרטורה, מטרים ורגליים למדידת מרחק וכו'), אולם סדר הרמות אינו משתנה והוא זה שחשוב כאן.                                                                                                                                                                                      כאמור, ככל שהעומק גדל, כן יורד ההיקף של הרמות יש פחות מולקולות מאטומים, פחות תאים ממולקולות, פחות אורגניזמים מתאים וכן הלאה, ללא יוצאים מהכלל. כלומר, להולון יחיד יש עומק רב יותר, אולם הקולקטיב באותה רמה קטן והולך ככל שעולים בהולרכיה (כמעין פירמידה). לכן אנשים שחושבים שגדול יותר הוא טוב יותר, מבלבלים עומק עם גודל ומתחילים לסגוד לרמות הנמוכות יותר, שהן רחבות יותר בהיקפן מהרמות הגבוהות יותר. הם בעצם הופכים את הפירמידה (ציור 1) וסוגדים לבסיסה.

ציור 1 מתאר את "הסינתזה הגדולה" של Ervin Laszlo ומהווה סיכום מדויק ובהיר של ההשקפה המדעית המודרנית על האבולוציה כאשר החומר מאפשר, מתפתחים חיים. כאשר החיים מאפשרים, מופיעה המיינד (ונוסיף כאשר המיינד מאפשרת, מופיעה הרוח). בציור ניתן לראות שככל שעולים בממד האנכי, כן קטן ההיקף האופקי.

 

 

 

ציור מס' 1: ממלכות האבולוציה. מתוך Evolution: The Grand Synthesis של לאזלו.

 

 

9.      הרס הולון כלשהו גורם להרס כל ההולונים המכילים אותו (הנמצאים מעליו) ואינו משפיע על ההולונים מהם הוא בנוי (אלה שמתחתיו).

10.   הולרכיות נוטות להתפתח במקביל

11.  ה"מיקרו" נמצא כל הזמן ביחסי גומלין עם ה"מקרו" בכל הרמות שנמצאות באותו עומק.

12.   לאבולוציה יש כיוון:

‏א.      ליתר מורכבות

‏ב.      להבחנה/אינטגרציה גדולות יותר

‏ג.       לארגון/הבנייה גדולים יותר

‏ד.      לאוטונומיה יחסית רבה יותר

‏ה.     לטֶלוֹס (מטרה?) גבוה יותר

 

זהו כיוונה של האבולוציה, אולם רגרסיה והתפרקות גם הן מתרחשות, בהיותן חלק מתכונותיו של ההולון. התפתחויות קצרות טווח לא תמיד ממשיכות בכיוון ההתפתחות ופעמים רבות חדלות ומתפרקות. אולם האבולוציה נעה באופן כללי בכיוון של עומק רב יותר מכוחו של הדחף להתעלות עצמית ללכת אל מעבר למה שהיה קודם ובו בזמן לכלול את הכל ובכך להגדיל את העומק.  כמובן שעם העלייה בעומק, כך גם מתפתחת התודעה יותר ויותר. האבולוציה מגלה יותר ויותר מהספקטרום של התודעה התודעה נחשפת יותר ויותר, מגשימה את עצמה יותר ויותר, מממשת את עצמה יותר ויותר. רוח, תודעה, עומק, כולן שמות שונים לאותו דבר.

 מאחר שהעומק נמצא בכל מקום (להזכירנו, אפשר לרדת ולעלות בספירלה לאין סוף), התודעה נמצאת בכל מקום,  הרוח נמצאת בכל מקום. מאחר שהאבולוציה מתקדמת אל מעבר למה שהיה, אך מאחר שהיא גם חובקת ומקננת את כל מה שהיה,  טבעה הוא להתעלות ולכלול ולכן יש בה כיווניות הטבועה בה, דחף נסתר, להגדלת העומק, להגדלת הערך הפנימי (מיד נדון בו), להגדלת התודעה, וזהו הכיוון היחיד בו האבולוציה יכולה להתקדם.

  מאחר שליקום יש כיוון, גם לנו יש כיוון. לתנועה הזו יש משמעות בכך שהרוח מתגלית יותר ויותר בכל דבר, בכל הולון שצומח. הרוח-בפעולה הזו, אלוהים בהתהוותו הזה, אלה אינם דמויות מיסטיות שנמצאות "שם בחוץ" ומנהלות את העניינים.  הם תמציתה של האבולוציה, הם ארוגים לתוך מרקמו של הKוסמוס, ובכל צעד הם מתגלים כמשהו חדש, המתעלה וכולל את כל מה  שהיה.

 

 

תוספת שניה: לכל הולון יש מחויבות כלפי הKוסמוס

תוספת שלישית: כל ההתחייבויות נפדות בריקות הגדולה (Emptiness)

את שאר הדיירים ופירוט של כולם ניתן למצוא בספר  Sex, ecology, spirituality