A theory of Everything - Ken Wilber

תיאוריה של הכל: מבוא לגישה האינטגרלית של קן ווילבר

English     עמוד בית       מאמרים בעברית      פורום       ספרים

 על האתר      קישורים      ביקורת      קבוצת לימוד       צור קשר 


 

 

התיאוריה האינטגרלית רחוקה מלהיות שלמה ומושלמת. למעשה, מעצם טבעה היא לא לעולם לא תהיה כזאת, משום שאחד העקרונות הבסיסיים שלה הוא התפתחות ונביעה מתמדת (אימרג'נס) שאיננה דטרמניסטית בשום צורה. מלבד הידע העתידי שיתווסף לתאוריה וישנה אותה, יתכן שישנם אספקטים נוכחיים מסויימים שמודגשים בה יתר על המידה, והיבטים חשובים אחרים שאינם מיוצגים בה באופן ברור ונכון.  תהליך בריא ונכון של הקשבה לביקורת ו"טרנסנד אנד אינקלוד" יהפכו את התיאוריה האינטגרלית לנכונה, כוללת, טובה, ומדוייקת יותר. קן ווילבר מודע לכך והשתמש בביקורת ובידע חדש שנצבר לאורך עשרות שנים  כדי לשפר את התיאוריה, ולכן לגרסאות השונות של התיאוריה קוראים ווילבר1 ווילבר 2, וכו, עד הגירסה הנוכחית שנקראת ווילבר 5 . אני מאמין שווילבר ממשיך להאזין לקולות חדשים, ואשמח להתעורר בוקר אחד לתוך ווילבר 6, ואף מעבר לזה, אם ירצה הקוסמוס. למרות זאת ברור שהביקורת צריכה להיות בונה וזהירה, גם בתוכן וגם בטון, והטונים הצורמים בוויכוחים האחרונים בין קן ווילבר לפרנק וויסר, הם בעיני דבר מצער ומיותר, שמזכיר שגם הגות אינטגרלית מאומצת איננה חסינה לאמוציות ולמגוון רחב של אופני התנהגות אנושיים. 

בעמוד זה תמצאו ביקורות והצעות לגבי המבנה הנוכחי של התאוריה האינטגרלית כפי שהיא מיוצגת בגירסה  של ווילבר  בספריו האחרונים. ניתן לשלוח אלי ביקורת, מבלי כמובן שאתחייב שכל דבר יפורסם כמות שהוא. אני מתחיל עם הביקורת שלי, ומקווה לצרף קטעים נוספים שישלחו אלי בהמשך.

חיסרון בסיסי של הגישה האינטגרלית הוא שהיא במהותה מבוססת על ניתוח אנליטי המכוון למיינד,  ולכן נוטים להאשים אותה בזה שהיא רק תיאוריה ותו לו. גם אני מוצא את עצמי לעיתים מצטער  על כך שהתאוריה האינטגרלית איננה קערה מלאה בתאנים מתוקות, אבל בדרך כלל אני מתעשת והולך לירקן.  ההערה המחוייכת האחרונה באה להזכיר שאסור להחליף את הטריטוריה במפה עצמה. התיאוריה האינטגרלית היא המפה הטובה ביותר שקיימת כיום ליקום ולקיום האנושי, אבל היא עדיין רק כלי אנליטי מודפס על נייר, ואיננה ערובה להליכה מוצלחת בדרך נכונה. כל מי שנישבה בקסמי התיאוריה ושוכח את מגבלותיה עושה לעצמו ולגישה האינטגרלית עוול.

אחת השאלות הפילוסופיות המעשיות שמעסיקות אותי, היא שאלת כוח הרצון וחולשתו. אני חושב שזהו משתנה חשוב שחורץ גורלות בחייו של אדם, אבל אינני מוצא אותו באופן מובחן באף אחד מחמשת המרכיבים של התיאוריה. חשבתי שיש לו קשר לסוגים (המרכיב החמישי והאחרון בתאוריה האינטגרלית), אבל ממה שאני יודע על האיניאגרמה ישנם אומנם טיפוסים שאצלם כוח הרצון חזק או חלש יותר, ובודאי שכך הוא ככל שהדבר נוגע להתמדה, אבל בתוך כל טיפוס עדיין מתאפשרת שונות קיצונית בין הפרטים, כך שהרלוונטיות של חלוקת האינאגרמה לכוח הרצון קטנה. אולי ניתן להתייחס לכוח רצון כאל קו התפתחות משלו. אבל האם פשוט נגדיר שאדם בעל כוח רצון מוחלש הוא הצד הנמוך של הסולם והכיוון היחידי הוא התפתחות והתחזקות כוח הרצון? זה נשמע לי לא מדוייק, וישנם מקרים של שינוי הפוך, ולאו דווקא ברגרסיה.  מאבחן או יועץ אינטגרלי שבודק את התאמתם של שני מועמדים לתפקיד מסויים, מסתכל בדרך כלל על הסוג (טיפוס) , על רמת ההתפתחות שלהם בקוי ההתפתחות השונים, ואת האיזון שלהם בין ארבעת הרבעים, ואז מגיע לאבחנה מסויימת. הידיעה שלאחד מהם יש כוח רצון ברזל, שננעל על מטרה ולא יכול להוציא אותה מהראש, למועמד השני שהוא השגי רק עד מידה מסויימת ובתנאים מסויימים, ונרתע אם המחיר נראה גדול, היא משמעותית מאוד, ויתכן שלא תבוא לידי ביטוי בכל המשתנים האינטגרלים הקיימים שנבדקו.  אפשר לחבר את כוח הרצון לכמה מושגים דומים חלקית, כמו עצלנות מול חריצות, התמדה מול פולסים, וסף שבירה נמוך מול כוח סבל, אבל בגדול, כח הרצון  איננו זהה לאף אחד מהם, ואני מחפש דרך טובה לשלב אותו במודל האינטגרלי שלי.

הנושא השני שהייתי שמח לראות את ההתברגות שלו במטריצה האינטגרלית הוא ההפרדה החשובה בין מהות לדרך. בסיטואציות רבות איננו מצליחים לייצר אפילו הבחנה בסיסית בין שני הדברים הללו, ההפרדה בין המהות והכוונה שיש לאקט מסויים, בין אם זה זה מחשבה דיבור או מעשה, לדרך שבה האקט מתבטא, היא קריטית. לרוב מניחים שהמבע אמור להיות באותו קו של המהות, אבל לא תמיד זה קורה, ושכיח אפילו יותר שהמהות והמבע אומנם נמצאים בזהות אצל עושה הפעולה, אבל נתפסים כשונים על ידי מישהו אחר, שיפרש גם את המהות על פי איך שהמבע נתפס בעיניו. כל כך הרבה  סיכסוכים, מהפעוטים ועד להרי גורל ביותר, החלו מבעיתיות בהבחנה הבסיסית הזאת, והיא לא פוסחת אפילו על האנשים האנליטיים ביותר. דוגמא קלאסית לכך היא התנהלותו של אהוד ברק ( ושל רוב המנהיגים הישראלים)  בקמפ דיוויד, שלא ידע ליצור דוח שיח ואווירה שתקרב את הצד השני אליו, למרות שהיה מוכן להציע דברים מרחיקי לכת במהות. אני מוכן להסתכן בהערכה שהמזרח התיכון היה רגוע יותר היום אם המנהיגים הישראליים היו טורחים להתייחס למנהיגי ערב על פי הקודים המקובלים עליהם, שדינמיקה של "ריספקט" היא החשובה שבהם. אחד ממנהלי המו"מ הישראלים הבודדים שקיבל מילים טובות מהצד הערבי היה גלעד שר, שהקפיד לתת כבוד לבני שיחו ולתקשר איתם באופן שיוצר פחות התנגדות, מבלי להיות רך יותר מבחינת המהות של נושאי המו"מ עצמו. זה לא ממש מפתיע בהתחשב בכך שגלעד שר מכיר את הדינמיקה הספירלית ואת הגישה האינטגרלית. 

בנתיים,  כשאני מביט על הולון מסויים בעיניים אינטגרליות, ומנתח לאיזה מם הוא משתייך, אני מוסיף את נקודת המבט של הדרך מול המהות, ומנסה לראות אם נשמרת האחדות בינהם או שהמהות שייכת למם אחד אבל דרך הביטוי  דוקא מתאימה לעולם של מם אחר.

                                                                                                      

 תגובות וקטעים לפירסום באתר ניתן לשלוח דרך כפתור ה"קשר" בתפריט העליון

 

אורן אנטין.                                                                   
 

       התמונות  בראש העמוד באדיבות  The images at the top in courtesy of Formless mountain

 

        

         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

bingo