A theory of Everything - Ken Wilber

תיאוריה של הכל: מבוא לתורה האינטגרלית של קן וילבר

English     עמוד בית       מאמרים בעברית      פורום       ספרים

 על האתר    קישורים     קבוצת לימוד אינטגרלית     צור קשר

 


                    

תנו לנו עשר דקות וניתן לכם את הקוסמוס

מאת סטיבן קיסלינג (Health & Spirituality)     - תירגמה מיכל נויפלד.

לכו על זה. בדקו את השעון. בואו נראה אם נצליח. עשר הדקות הבאות עשויות לשנות במקצת את צורת החשיבה שלכם על אבולוציה, פסיכולוגיה, אקולוגיה, אפילו אלוהים.

הקוסמוס (ב-  Cosmos, C) הוא בסך הכל היקום הפיזיקלי. כאן אנו מדברים על ה-K הגדול (Kosmos. להלן קוסמוס), שהוא כל דבר החל מחומר, עבור בשכל וכלה ברוח. אנו מקווים שכשתסיימו תרגישו שמחצית הקוסמוס, שבד"כ נמחק על ידי המדע המודרני הרגשות, החלומות, הרוחניות שלכם היא זו המספקת לנו את המצע להבין את משמעות חיינו.

אך קודם ניתן את הקרדיט לקן ווילבר, ביוכימאי לשעבר, המתגורר על צוק מחוץ לבולדר, קולורדו, שם הוא מתעורר בשעה ארבע בכל בוקר לשעות של מדיטציה לפני שישקע במחשבות עמוקות. וילבר איננו גורו. הוא בעצם תולעת ספרים רעבתנית והוגה בעל משמעת עצמית, המנסה לערוך סינתזה של כל הידוע על מדע ודת. כל אחד מספריו ראוי לסוף שבוע ארוך של התעמקות. למעשה, מספר רב של אנשי אקדמיה וקבוצות חשיבה מקדישים את כל זמנם לעבודותיו. חישבו על מה שאתם עומדים לקרוא כדיאט-ווילבר.

הדרך לתצפית הנוף המרשימה תלולה במקצת, אבל שווה את המאמץ.

אז מוכנים? היכונו, יוצאים לדרך!

אפשר להביט על סיפורו של היקום שלנו כ-14 מיליארד שנה של הקפה והכלה. ווילבר מכנה זו קינון. אטומים קוּננו במולקולות, שקוננו בתאים החיים הראשונים, שקוננו באורגניזמים מורכבים יותר ויותר עד התפקודים הגבוהים ביותר של המוח. כל רמה מקיפה ומכילה את כל הרמות שלפניה ומוסיפה עליהן את תכונותיה. אין מולקולות בלי אטומים, אין תאים בלי מולקולות ואין ניאוקורטקס מורכב במרומי המוח ללא גזע המוח שהגיע אלינו מהזוחלים והיושב בבסיס המוח. כל מה שנמצא ברמה גבוהה יותר הוא מורכב יותר מקודמיו אך נפוץ פחות מהם. כך, יש יותר אטומים ממולקולות, יותר מולקולות מתאים ויותר תאים מאשר בני אדם.

(אוקי, הפסקה. קחו נשימה עמוקה והסתכלו על הרמות המקוּנָנות ברביע הימני-עליון במפה המצורפת למטה. אלה הם ההיבטים החיצוניים של אובייקטים יחידים, שניתן למדוד ולחקור אותם באמצעות המדע המודרני. שימו לב, אגב, להתקדמות הקינונים: מחומר פיזיקלי דרך חיים ועד למוח).

עכשיו, שימו לב שעבור כל היבט חיצוני ברביע הימני-עליון יש היבט פנימי מתאים לו ברביע השמאלי-עליון. בין אטומים יש אינטראקציות פיזיקליות, תאים חיים מעוררים זה את זה, אורגניזמים מורכבים יותר יכולים לחוש זה את זה, לפעול על פי דחפים, לתפוס את סביבתם ובסופו של דבר גם לחוש רגשות קינון בכיוון של מוחות מורכבים יותר ויותר המשתמשים בסמלים, יוצרים מושגים וחושבים באופן יצירתי. שוב, כל רמה פנימית מקיפה את כל הרמות שהיו לפניה ומוסיפה עליהן את תכונותיה שלה. אין תפיסה ללא חישה, אין דעות ללא רגש, ולא תתכן חשיבה יצירתית ללא כל הרמות שלפניה.

(הבה נעצור שוב, רק עד שהמדענים המושבעים יוכלו להתלונן שעניינים שבפנימיות אינם חשובים מאחר שאיננו יכולים למדוד אותם אלא רק לפרשם. אך למען האמת, זה טיפשי. האנושות בילתה אלפי שנים בניסיון להפריד בין פירושים טובים לבין פירושים רעים. ווילבר מצביע על כך שפירוש הוא חלק מהתהליך המאפשר לנו להבין את המדע).

מה שמביא אותנו לרביע השמאלי-תחתון. בין אם תרצו ובין אם לא, כל אמת שאנו יודעים, אליבא דווילבר, קיימת בתוך הקשר או תרבות יחד עם הקינונים המתאימים לאטומים ומולקולות יש תרבויות פיזיקליות המקננות בתוך התרבות הצמחית של הצמחים הראשונים, המקננים בתורם בתרבות ברת-התנועה של בעלי החיים הראשונים. קינונים אלה מתחילים להיות מעניינים כשאנחנו מגיעים להשקפות העולם האינסטינקטיביות של הזוחלים, הקשרים הרגשיים של יונקים והשקפת העולם הארכאית של הפרימטים (שאצלם החשיבה, המוח, אינם מופרדים ברובם מהטבע). עם הגעת המוח האנושי מגיעה הפרדה הדרגתית מהטבע, מהרמות המכושפות והמיתיות (בהן הסנה הבוער שמשה רבנו ראה באמת בער ולא כלה) אל הרמה הרציונלית (בה אנחנו חושבים בצורה ביקורתית על אמונות כמו הסנה הבוער) ומשם אל האינטגרציה של התודעה, הגוף והרוח. שוב, כל רמה מכילה את קודמותיה ומוסיפה את תכונותיה שלה. אנו יכולים לתקשר בשפת סימנים עם קופי-אדם, אנו יכולים לחוש אמפתיה ורגש כלפי כלבים, ואנו נופלים באותה מהירות כמו סלע המחמד שלנו בדיוק בגלל שכל הרמות התרבותיות האלה קיימות בתוכנו.

(אוהו, האוויר כאן מתחיל להיות דליל! האמת היא שהטיפוס האחרון במתלול היה באמת מסחרר ויכולנו להרגיש את תאי המוח שלנו מתפוצצים כמו פופקורן. אבל בואו נמשיך. הציצו ברביע הימני-תחתון מערכות חברתיות ושאלו את עצמכם "איך יתכן שגלקסיה מקוננת בכוכב לכת?". אהא אנחנו מודים שהפעם תפסתם אותנו. גם אחרי מס' שיחות טלפון לצוק של ווילבר עדיין איננו בטוחים אבל הנה מה שאנחנו חושבים : )

גלקסיות, כל אותם מיליוני כוכבים, הן בעצם קבוצות חברתיות של יונים ואטומים יחידים. (השמש שלנו, למשל, היא מועדון פנויים פנויות חם במיוחד של פלזמה יונית. למולקולות הכניסה אסורה). כוכבי לכת, מאידך, הם קבוצות חברתיות של מולקולות קרירות ומחושבות. כלומר, כוכבי לכת הם מורכבים יותר מגלקסיות בגלל שהם מכילים את היסודות מהכוכבים. באותו אופן, הרשתות החברתיות של תאים חיים מורכבות יותר מאשר אלה של כוכבי הלכת הפיזיקליים עצמם. וכך זה ממשיך חלוקת עבודה בין בעלי חיים יוצרת סדר חברתי מורכב יותר, המקנן בתוך משפחות, המקננות בתוך שבטים כל הדרך למעלה עד הכפר הגלובלי המתהווה בעולמנו.

וואו! זה היה החלק הקשה ביותר. עכשיו אפשר ליהנות!    

כשמסתכלים על המפה, הדבר הראשון שבולט לעין הוא מה שווילבר מכנה "הדחף להתעלות עצמית של הקוסמוס", הדחף לכלול ולעלות מעל ומעבר מה שהיה לפני כן. איך שלא נקרא לדחף זה רוח או תודעה או עומק הנקודה היא שהיקום ללא ספק מתקדם בכיוון כלשהו. ווילבר מוסיף ואומר ש"בגלל שליקום יש כיוון, לנו יש כיוון. אנו חלק מאינטליגנציה כבירה זו, רוח בפעולה זו, אלוהים זה בהיווצרותו".

בנוסף, שימו לב שהמפה של ווילבר לא רק מציירת את האבולוציה של היקום ושל בני אנוש אלא גם את מחזור החיים של כל אדם. כולנו מתחילים כתא בודד, המוקף  או מוכל או מקונן עד שנוצרים גוף ומוח. אז אנו נולדים לתוך עולם ארכאי בו אין כמעט הפרדה בין העצמי לבין העולם. לאחר מכן, בסביבות גיל שנתיים, עולמנו הופך מכושף, כשהוא נראה כשלוחה של עצמנו. בשלב הבא, המיתי, בערך בגיל שש, אנו מגלים את התפקידים שאנו ממלאים בחברה. בשלב הבא, בסביבות גיל 12, מגיעה רציונליות גבוהה יותר כשאנו לומדים להטיל ספק בתפקידים והאמונות שלמדנו מהחברה שסביבנו. רבים מאתנו גם מקבלים הצצה לרמה גבוהה יותר, בה המחשבה והגוף והבריאה כולה נחווים כמהות אחת.

ווילבר מצביע על כך שלא כל אדם או כל תרבות מגיעים לאותה רמה של תודעה. ישנם שבטים אשר עדיין חיים בהשקפות עולם מכושפות בעיקרן, כמו גם מדינות כמו עירק שניתן לתארן בצורה הטובה ביותר כמיתיות. ובאותו זמן, יחידי סגולה מכל התרבויות העוסקים בתורות הנסתר, הקדושים והחכמים חיים בשלב גבוה יותר ומורים את הדרך אליו. ווילבר אומר שכל אלה מספרים גרסאות של אותו סיפור: "הסיפור של להתעורר יום אחד ולגלות שאנו אחד עם הכל באופן שהוא מעבר לזמן, נצחי ואינסופי". ועדיין, תיאורים אלה מעמידים בפנינו אירוניה עמוקה החוויה של אחדות היא נדירה יחסית. ווילבר ממשיך ומסביר כיצד אנשים מסוימים שעברו חוויה חולפת כזו מתחילים לחשוב שאין אמת אחת שהיא טובה או גבוהה יותר מכל האחרות. אך, טוען ווילבר, זוהי שטות. חוויית האחדות הזו היא אמת ברמה הגבוהה ביותר הידועה לנו. יש אינספור אמיתות פחותות ממנה, שלא לדבר על אספקה בלתי נדלית של רעיונות סרק.

לסלע לא יכול לקרות הרבה, אך ככל שאנו נעים בכיוון החיים והתודעה וחוויות מיסטיות, הסבירות שמשהו ישתבש עולה באופן אקספוננציאלי. פרויד היה בין הראשונים שהתריעו על כך שטראומות ברמות המיניות והרגשיות בהתפתחות האנושית עלולות לגרום לבעיות בכל שלב מאוחר יותר בחיים, כך שבכדי להמשיך באמת קדימה, יש צורך לחזור לאחור.  לאחר מכן זיהו מטפלים קוגניטיביים כיצד בעיות בשלבים רציונליים, גבוהים יותר של ההתפתחות יכולים, למשל, לשתק אותנו באמצעות דיכאון. לאחרונה, מטפלים טראנספרסונליים פנו לבחון תחושות של בידוד בשלבים רוחניים גבוהים אף יותר. ועדיין, כפי שהצד השמאלי של המפה מראה בבירור, בכדי להבין את עצמנו בצורה מלאה עלינו לסיים את המשימה המרתיעה של חקר כל הרמות הפנימיות שלנו.

כך שלהבין באמת את מקורו של הדיכאון, למשל, דורש מאתנו להפוך שקופים בפני עצמנו, מלמטה ועד למעלה. אבל אם אין לנו זמן, אפשר גם לקחת פרוזק. מדוע? עלינו לזכור שלשקוע עמוק בכל הרמות הפנימיות שלנו זהו רק פתרון אחד, עבודה עם סוג אחד של אמת. ישנה גם האמת החיצונית. לדוגמה, מדעני המוח עשויים לראות דיכאון כחוסר בסרוטונין במוח. קחו פרוזק, אזנו את רמות הסרוטונין, והדיכאון עובר. הבעיה עם פרוזק היא שהוא לא יעזור לנו להבין או לפרש את הכאב הפנימי. גרוע מכך, הפתרון החיצוני המהיר יוצר את הרושם שמעמקים פנימיים מחשבותינו, רגשותינו והרוחניות שלנו אינם אמיתיים ואינם חשובים. לכן, אם נחשוב על כך, פתרונות מדעיים שכאלה מאיימים לגזול מאיתנו חצי מהקוסמוס. ווילבר קורא למצב זה יצירת "ארץ שטוחה " (Flatland), אם הפנימיות שלנו אינה חשובה, אנו הופכים לצללים המוקרנים על קיר. אנו יכולים להיות חופשיים מהדיכאון בעודנו הורגים זה את זה ואונסים את הפלנטה שלנו כתוצאה מהניתוק המחריד שלנו מהרמות הפנימיות בתוכנו.

המטרה, מציע ווילבר, היא לא להכחיש את הפנימיות ולא את החיצוניות, אלא לשלב את שתיהן. אחרי כל, אנו רוצים שחיצוניותנו תשקף את פנימיותנו, שהתנהגותנו תתאים לכוונותינו. כאשר זה קורה אנו מפסיקים לשקר לעצמנו ולאחרים.

אפילו מבט קצר על המפה מגלה היררכית-תודעה פשוטה המציעה, למשל, שעדיף לאכול צמחים מאשר בעלי חיים, או פרות ולא גורילות. אך אנו יכולים גם לראות במפה הצהרה מקיפה יותר בנוגע לאחריותנו לשמירה על סביבתנו אחריות הקשורה לעובדה שכל רמה מכילה את כל קודמותיה. ווילבר מצביע על כך שבני אדם עשויים מסוגים שונים של אטומים ומולקולות ותאים מגוונים כל הקינים אשר ביחד יוצרים את מה שאנחנו מכירים כחיים ותודעה. המשמעות היא שהביוספירה היא למעשה בתוכנו, חלק מהווייתנו, כך שנזק לביוספירה הוא בעצם התאבדות, גם מבפנים וגם מבחוץ.

לאחר שהמוח והחברה האנושיים התפתחו לכיוון עומק ומורכבות רבים יותר, כך גם התפתח המושג שלנו של רוח (spirit). בעולם הארכאי, כאשר גברים ונשים התחלקו לציידים ולקטים, האלים היו גם זכריים וגם נקביים. בעולם המכושף, בו נשים השתמשו במעדרים לצורכי חקלאות, האלים היו בעיקר נקביים. בעולם המיתי בו נבנו אימפריות, בו כוחם של הגברים נדרש להפעלתה של מחרשה, האלים הפכו לזכריים  ונשארו כך גם בעולם הרציונלי של מדינות לאומיות. כיום, בכפר הגלובלי ההופך יותר ויותר אינטגרטיבי ומשתמש יותר ויותר במידע, אנו יכולים, בצדק, לאזן את כפות המאזניים בין תפקידי המינים. אנו יכולים גם לנסות לחפש את הביטוי האמיתי של הרוח גם בתוך חכמת המסורות שלנו וגם מחוץ להן כך שנוכל לשתף, להעריך וללמוד מחוויותינו השונות של הקדוּשה.

על פי ווילבר, האתגר הגדול ביותר העומד בפני עולמנו אינו פער ההכנסות בין העשירים לעניים אלא הפער ברמות התודעה. העולם מאוכלס באנשים מיתיים ההורגים בשם האל, באנשים רציונליים הקוראים לכיבוש הסביבה ואף באנשים שעברו מעבר לרמות תודעה אלה ומשותקים על ידי החשיבה המוטעית שכל האמיתות שוות בערכן. ווילבר אומר "רק על ידי כיבוד והכרה בכל הרמות השונות האלה בכל ארבעת הרביעים נוכל למצוא חזון נדיב ומקיף יותר".